ההורים מלחיצים אותי ואני מפחד לאכזב אותם
כיום ילדים רבים משתתפים במסגרות ספורטיבים הדורשות מאמץ ניכר לא רק מהילדים -המתבקשים להישגיות, אלא גם להורים- תמיכה בילדים.
ההורה לוקח ומחזיר את הספורטאים הצעירים מהחוג, משקיע מזמנו ומכספו, נותן את תמיכתו ועצותיו לילדו
ולאחר ההפסד ביתי או טורניר שלא הסתיים באופן הכי טוב בעיני ההורים, הם עלולים להראות את עצבם לילדיהם, והילדים מרגישים את האכזבה העצומה שנמצאת בעיני ההורים.
מדובר בתחושה שאין דגם לה. ילד, או נער עובר תהליכי קבלת החלטות של הוריהם.
אנו ספורטאים רגילים כמו ספורטאים הם רגילים; עם סיכוי לאכזבת ההורים שלהם, כי לא כל ילד מתאים לספורט או כי ידרש מאמץ רב והוריהם לא בעצמם עוסקים בתחום ספורט מסוים.
ומ שבעצם עלול לקרות הוא לחץ יתר מידי על הספורטאים, הם כול כך רוצים לנצח, להראות להורים שהם הטובים ביותר .
בנוסף לכך ההורה מטו ליבו, מהרצון לקדם את הילד עלול להעיר הערות על אופן המשחק מה שעלול לגרום לילד לייצר רגשות של קשיים ועצבנות.
מרגע שההורים תוקפים את הילד באופן או אחר, זה עשוי לכבות את רצונו האמיתי להתנהל בתחרות ולהתקדם בה.
ולכן על מנת למנוע כישלון של הספורטאים, בהתמודדותם עם ההורים חשוב שההורים יכירו את גבולותיהם, ידעו לתמוך (ולא לדרוש) ויספקו תמיכה אמיתית ומפתה כוונה בעזרת הם מקניטים תחרות אמיתית לספורטאי ותמיכה עצמית.
